מאת: קורי דוקטורו
עיתונות הטכנולוגיה מלאה באנשים שרוצים לספר לך כמה נהדרים יהיו חייך כשהכל יעבור "לענן" — כלומר, כשכל המידע החשוב, העיבוד ושאר הצרכים שלך יטופלו בחוות-שרתים עצומות המנוהלות באופן מקצועי.
הנה, לעומת זאת, משהו שלא יזכירו: הדבר המושך ביותר את המשקיעים והיזמים בענן הוא הרעיון של להרוויח ממך כסף, באופן סדיר, ללא סוף נראה לעין, עבור משהו שכיום אתה מקבל בעלות קבועה או בחינם בלי לוותר על כסף או פרטיות שאותן חברות ענן מקוות למנף לעושר רב.
מאז עליית האינטרנט המסחרי-אזרחי, משקיעים חלמו על חזרתו של עולם מונופולי הטלקום בעלי הרווחיות הגבוהה שהרשת ההיפר-תחרותית השמידה. משקיעים אהבו את מודל שלם-לכל-דקה, מודל שבו חויבנו בנוסף על כל "שירות," כולל כאלה טריוויאלים כמו שיחה מזוהה — זוכרים כשהייתם צריכים לשלם תשלום נוסף כדי לגלות מי מתקשר אליכם? דמיינו שספק האינטרנט שלכם היה מנסה לגבות תשלום על כך שתראו את שורת ה-FROM בדואר האלקטרוני לפני שפתחתם אותו! Minitel, AOL, MSN — כולם התבססו על המודל, והיה להם מונופול דמוי-אייפון על מי יוכל לתת שירות ברשת שלהם, ומה אותם ספקי-שירות צריכים לשלם על מנת לתת את אותם שירותים לך, המשתמש.
אבל עם עליית הרשת — הרשת הציבורית, עליה כל אחד יכול ליצור שירות חדש, פרוטוקול תקשורת או יישום — תמיד היה מישהו שהיה מוכן לנגוס בקונספירציית הרווחיות. השירותים המקוונים הראשונים חייבו אותך על כל דואר אלקטרוני ששלחת או קיבלת. הדור הבא בעט אותם החוצה על ידי שירות דואר אלקטרוני במחיר קבוע. ביט אחרי ביט, התחרות הרגה את מד-המידע של שירות הרשת, המד שפעל בכל לחיצת עכבר. שירותי ענן יכולים להחזיר את הגלגל אחורה, לפחות באופן חלקי. במקום לרכוש דיסק-קשיח פעם אחת ולא לשלם עוד כלום — לבד מחשבון החשמל — להפעילו, אתה יכול לקנות שטח אחסון בענן ולשלם על המקטעים (sectors, האיזורים עליהם כתוב המידע בדיסק הקשיח) הללו כל חודש. במקום לקנות מעבד מרכזי חזק ולבצע באמצעותו חישובים, אתה יכול להעביר את צרכי המחשוב שלך לענן ולשלם על כל חישוב שתבצע.
כמובן שזה הגיוני עבור מספר מוגבל של יישומים. אם אתה למשל מספק שירות לציבור, להיות בעל ענן של אחסון ואירוח הגדל לפי דרישה אלה הן חדשות טובות. חברות רבות, כמו טוויטר, גילו שיותר כלכלי עבורם לקנות ערימות של אחסון, רוחב-פס ושירותי חישוב מחברות אירוח שרתים מרוחקות מאשר ללקנות בעצמם שרתים, ארונות מחשוב, וחוות-שרתים. גם אם אתה משתמש ביישומים של מחשבי-על, התחברות לגריד (grid) מחשבי-העל של אחד ממרכזי הפיזיקה בעולם הוא טריק לא רע.
אבל לבנאדם הממוצע מחשוב עננים הוא, לכל הפחות, מופרז בחשיבותו. גישה לרשת נשארה איטית יותר, יקרה יותר, ופחות אמינה מדיסקים-קשיחים ומעבדים. בכל יום הגישה שלך לרשת הופכת לטעונה יותר, כאשר חברות בידור, תוכנות ריגול, רשתות-בוטים (botnets) של פושעים, שוטרים חטטנים, ובוסים חסרי-בושה לקחו על עצמם את הזכות לרגל אחרי, לחבל ב-, ולהפסיק את החיבור שלך לרשת.
אלא שהמצב אינו עתיד להשנות בזמן הקרוב. כניסה לעסקי הדיסקים-הקשיחים או המחשבים אינו דבר זול — אפילו עם "ענן" של יצרנים סינים שיבנו לפי דרישותיך — אבל זה הרבה יותר זול מלהקים ספק-אינטרנט. להעביר כבל לחדר אחורי בכל בית במדינה שלמה זו עבודה לא קלה, ולכן אתה בר-מזל אם מתחרים עבורך שניים או שלושה ספקי-אינטרנט, וגם מדוע אתה יכול לקנות 30 סוגים של דיסקים-קשיחים באמזון. כיום, אתה יכול לקנות טרהבייט של שטח אחסון ב-400 ש"ח. כך שאם אתה לא מקליט מאות שעות של טלוויזיה, יהיה לך קשה למלא כונן כזה.
באופן דומה, אתה יכול לקנות מחשב גנרי בעל ארבע ליבות עם אותו כונן טרהבייט עבור 1,800 ש"ח. מחשב כזה מסוגל לטפל בכל גיליון אלקטרוני שתזרוק עליו בלי להתאמץ.
קל לחשוב שסביבות שיתוף-פעולה מיוחדות יכולות להנות ממחשוב בענן — אנחנו משתמשים בגיליון האלקטרוני של גוגל לתכנן את החתונה שלנו ובלוח השנה של גוגל לתאם עם הורי בקנדה — אבל אם אתה מתכנן את היישומים הללו לתועלת מירבית של המשתמש (במקום למקסימום המודל העסקי של המפתחים שלהם), הם היו הופכים למקומות בהם ביטים מוצפנים של מצב המערכת היו נשמרים עבור גישה זמנית על ידי מחשב חזק שהיה עושה את רוב החישובים מקומית.
ככה אני משתמש בשירות אחסון המידע בענן S3 של אמזון: לא בתור דיסק קשיח לא אמין ואיטי, אלא כמקום אחסון לגיבויים מוצפנים של הקבצים הקריטיים שלי, אשר נכתבים ל-S3 באמצעות הכלי JungleDisk. זה יותר זול ויותר טוב מכל דבר שאני יכול לבנות בעצמי על גבי אתר גיבוי מרוחק, אבל אני לא מתכונן לעבוד ישירות על גבי S3 בזמן הקרוב.
Not every cloud has a silver lining פורסם במקור ב-guardian.co.uk ביום רביעי, ה-2 לספטמבר, 2009. תורגם באישור הכותב, ומפורסם תחת רשיון
CC BY-NC-SA.
מאת יובל 
סגור לתגובות