אנחנו נמצאים היום בתור-הזהב של תוכנה: אנשים רבים יותר משתמשים ומתנסים בתוכנות רבות יותר, זמן רב יותר, כאשר חלק ניכר מהן נמצא ברשת. הציפייה לזמינות גבוהה, התחלת השימוש מיד לאחר הקלדת כתובת האתר, והמחסום הנמוך לתחרות בינהן, העלו את הסטנדרטים של אפליקציות הרשת בפרט, ושל תוכנות בכלל.

מערכות ההפעלה הגרפיות המודרניות הן תוצאה של 25 שנים של שינויים מתמידים מאמצע שנות ה-80. בעוד שהן מילאו תפקיד חשוב של הפשטת החומרה עבור המתכנתים, הן בגדו בלקוחות האמיתיים שלהם — המשתמשים. למרות היכולות הנרחבות של מערכות ההפעלה, והנוכחות שלהן במחשבי המשתמשים, ישנם מספר כיוונים אליהם התקדמו, אשר עבור רובנו נדמים היום כבזבוז זמן במקרה הטוב, וסיבוך מיותר במקרה הרע.

אובססיית אמצעי הקלט

מכירים את double-click (שאפשר לכוון את המהירות שלו), right-click (המשמש לכמעט כל דבר), drag-n'-drop (שלא תמיד ברור אם הוא קיים ולמה יגרום), וקיצורי הדרך במקלדת (שיהפכו אותך למומחה אם רק תזכור את כולם)? אז מסתבר שלא צריך אותם. לחיצה יחידה בעכבר, קו מתחת לטקסט, וסמן שהופך ל"יד" זה מספיק, ולעיתים קרובות אף עדיף.

אובססיית הווידג’טים

תפריטים, תפריטים קונטקסטואלים, סרגלי כלים, וכו'. תמיד חשבו שאם נמציא את הווידג'ט החכם הבא, או אם נשכלל את הנוכחי, נוכל להיות יעילים יותר. מסתבר שתיבת טקסט וכפתור מספיקים כמעט להכל, והם דרך מצויינת עבור בן אדם לתקשר עם המחשב; מספיק מדויק כדי שתוכנה תוכל לעבד, ומספיק חזק כדי לתת את החופש הנדרש.

אובססיית החלונות

תוכנות רצות בחלונות שונים, ולעתים משתמשות בכמה חלונות: אפשר להזיז אותם אחד מאחורי השני, אפשר לשים אותם אחד ליד השני; יש חלונות modal (שחובה להגיב בהם), וחלונות דיאלוג (ששואלים שאלות), ובלונים שקופצים מכל מיני מקומות על המסך. משום מה טאבים הם הצעקה האחרונה, ופתיחת חלון נוסף באפליקציית רשת זה מאוד לא מנומס — עזבו אותנו מכמה חלונות בו-זמנית, והראו לנו כל דבר בנפרד.

אובססיית הקבצים

קבצים עם שם וסיומת, סוגים שונים של קבצים בפורמטים שונים ובגרסאות שונות, ספריות ותתי-ספריות בהיררכיות עמוקות עד כמה שנרצה, וכולם על דיסקים חיצוניים ופנימיים שיכולים להיות מחולקים גם כן. יש גם מטה-דאטה (או "מידע על מידע"), קבצים מכווצים, ושיפורים נוספים רבים כל כך, עד שכמעט שכחנו שבעצם מה שחשוב זה המידע עצמו — לא איך נסדר אותו.

אובססיית התוכנה

הטקס ידוע מראש: להוריד (או ללכת לקנות), להתקין, להריץ, לשדרג, וחוזר חלילה. למרות ההתעסקות הרבה שלנו עם תוכנות, אף אחד לא ממש מתעניין בתוכנה אלא במה שהיא עושה. תוכנה שכתובה היטב מייצגת רעיון — "עריכת סרטים", "ספריית מוסיקה", "אלבום תמונות" — כך שבעוד שאפליקציות רשת נגישות לפי שמן (בעצם, כתובתן) ומוכנות לשימוש, תוכנות אחרות נראית כמו מכונה מסובכת שיש לתפעל ולתחזק.

אף אחת מהאובססיות הללו לא הכרחית, כפי שניתן לראות היום, וחבל שעד עתה יצרניות מערכות ההפעלה לא התנערו מהן.

פוסט זה פורסם בתאריך 21 במאי, 2009 בשעה 08:00 ניתן לעקוב אחרי התגובות בעזרת RSS תגובות. לא ניתן להגיב לפוסט.