4 במאי, 2009
חסרון: אבטחת המידע
תוכנה המותקנת אצל המשתמש לרבות חסומה לגורמים חיצוניים מהאינטרנט, ובדרך כלל המידע בה מוגבל לאנשים עם גישה פיזית למקום בו היא מותקנת. תוכנת הנהלת חשבונות, למשל, מותקנת בדרך כלל במחשב יחיד במשרד, אשר לעיתים אינו מחובר לאינטרנט.
אפליקציית רשת נמצאת באתר הספק, והוא זה שאחראי על בטחון המידע בו, וקובע את רמת האבטחה. אפילו אם מתעלמים מחסרון חוסר השליטה של המשתמש (כלומר, אתר הספק היה מאובטח באותו אופן בו התוכנה היתה מאובטחת באתר המשתמש), עדיין יש שני הבדלים עיקריים:
- המידע המגיע למשתמש עובר באמצעות האינטרנט, והוא עלול להתגלות על ידי צד שלישי.
- אתר הספק הופך למטרה עדיפה יותר לפורצים, מכיוון שבמקום מידע של ארגון יחיד, הוא כולל מידע של כל המשתמשים בשירות.
לסיכום, קיים איום גדול יותר מבחינת ביטחון המידע באפליקציות רשת, ורמת האבטחה נקבעת על ידי הספק. איך ניתן להתמודד עם חסרון זה, ולהסבירו טוב יותר למשתמש?
זהו קטע שלישי בסדרה "יתרונות וחסרונות".


יש חיסרון שלישי: רמת האמון בספק צריכה להיות גבוהה הרבה יותר. הפיתוי מצד עובדים של הספק להציץ בנתונים של הלקוחות הוא גדול, והסיכוי שלהם להתפס הוא קטן.
הרעיון של Zero Knowledge Web Application אמור לתת מענה (חלקי) לבעיה הזו, אבל בינתיים הוא לא ממש תפס.
באופן כללי, נראה לי שרוב המשתמשים לא חושבים בכלל על אבטחת מידע, והם יעשו דברים מטורפים לחלוטין כמו להוריד תוכנה רנדומלית מרשת שיתוף קבצים ולהריץ אותה על המחשב. יכול להיות שלא צריך להשקיע יותר מדי מחשבה באיך משכנעים את המשתמש לבטוח בך.