כמה פעמים שמענו שאי אפשר לסמוך על שירותים באינטרנט כי הם נופלים, לא תמיד זמינים, או חווים תקלות תכופות.

אובייקטיבית

נסו לעקוב אחרי הזמינות של התוכנות בהן אתם משתמשים: כמה פעמים נפל מעבד התמלילים? כמה זמן לוקח להפעיל מחדש את המחשב בכל פעם שמשהו נתקע? כמה מידע ששמרתם על מדיה כלשהי אבד? הרבה יותר מהנפח התקשורתי המוקדש לתקלות בשירותי הרשת השונים. הסיבה היחידה שהדבר מעסיק אותנו כל כך היא…

יותר רעש

כאשר יישום מקומי המשמש מספר רב של אנשים נופל בתדירות גבוהה, הוא משפיע על כל אחד בנפרד; כאשר שירות המשמש מספר רב של אנשים אינו זמין, הוא מפריע לכולם ביחד. אפילו אם בסופו של דבר היישום המקומי יהיה פחות אמין עבורנו, יהיה לכך הד קטן יותר, אם בכלל, משירות פופולרי החווה עיכוב זמני. מה שצריך לעשות, זה לקחת את הדברים האלה ב…

פרופורציה

אני לא מדבר על פרופורציה בין התועלת של השירות למספר הפעמים המועט בו הוא לא זמין — אני מנחש שאנשים ימשיכו להשתמש בגוגל גם אם כל שאילתא שניה היתה נכשלת. אלא על הפרופורציה בין מספר התקלות של יישומים רגילים (שאליהם, משום מה, התרגלנו), לבין אלה שבשירותי הרשת.

לאחרונה החלה מגמה של סיפורים חדשותיים על נפילות ועיכובים בשירותים שונים באינטרנט. נדמה לי שהביקורות עליהם כ"דיווחי תנועה" היא המדויקת ביותר — ייתכן שהם מביאים מידע חדש, אך גם חסר-משמעות אמיתית ברוב המקרים.

אנחנו נמצאים היום בתור-הזהב של תוכנה: אנשים רבים יותר משתמשים ומתנסים בתוכנות רבות יותר, זמן רב יותר, כאשר חלק ניכר מהן נמצא ברשת. הציפייה לזמינות גבוהה, התחלת השימוש מיד לאחר הקלדת כתובת האתר, והמחסום הנמוך לתחרות בינהן, העלו את הסטנדרטים של אפליקציות הרשת בפרט, ושל תוכנות בכלל.

מערכות ההפעלה הגרפיות המודרניות הן תוצאה של 25 שנים של שינויים מתמידים מאמצע שנות ה-80. בעוד שהן מילאו תפקיד חשוב של הפשטת החומרה עבור המתכנתים, הן בגדו בלקוחות האמיתיים שלהם — המשתמשים. למרות היכולות הנרחבות של מערכות ההפעלה, והנוכחות שלהן במחשבי המשתמשים, ישנם מספר כיוונים אליהם התקדמו, אשר עבור רובנו נדמים היום כבזבוז זמן במקרה הטוב, וסיבוך מיותר במקרה הרע.

אובססיית אמצעי הקלט

מכירים את double-click (שאפשר לכוון את המהירות שלו), right-click (המשמש לכמעט כל דבר), drag-n'-drop (שלא תמיד ברור אם הוא קיים ולמה יגרום), וקיצורי הדרך במקלדת (שיהפכו אותך למומחה אם רק תזכור את כולם)? אז מסתבר שלא צריך אותם. לחיצה יחידה בעכבר, קו מתחת לטקסט, וסמן שהופך ל"יד" זה מספיק, ולעיתים קרובות אף עדיף.

אובססיית הווידג’טים

תפריטים, תפריטים קונטקסטואלים, סרגלי כלים, וכו'. תמיד חשבו שאם נמציא את הווידג'ט החכם הבא, או אם נשכלל את הנוכחי, נוכל להיות יעילים יותר. מסתבר שתיבת טקסט וכפתור מספיקים כמעט להכל, והם דרך מצויינת עבור בן אדם לתקשר עם המחשב; מספיק מדויק כדי שתוכנה תוכל לעבד, ומספיק חזק כדי לתת את החופש הנדרש.

אובססיית החלונות

תוכנות רצות בחלונות שונים, ולעתים משתמשות בכמה חלונות: אפשר להזיז אותם אחד מאחורי השני, אפשר לשים אותם אחד ליד השני; יש חלונות modal (שחובה להגיב בהם), וחלונות דיאלוג (ששואלים שאלות), ובלונים שקופצים מכל מיני מקומות על המסך. משום מה טאבים הם הצעקה האחרונה, ופתיחת חלון נוסף באפליקציית רשת זה מאוד לא מנומס — עזבו אותנו מכמה חלונות בו-זמנית, והראו לנו כל דבר בנפרד.

אובססיית הקבצים

קבצים עם שם וסיומת, סוגים שונים של קבצים בפורמטים שונים ובגרסאות שונות, ספריות ותתי-ספריות בהיררכיות עמוקות עד כמה שנרצה, וכולם על דיסקים חיצוניים ופנימיים שיכולים להיות מחולקים גם כן. יש גם מטה-דאטה (או "מידע על מידע"), קבצים מכווצים, ושיפורים נוספים רבים כל כך, עד שכמעט שכחנו שבעצם מה שחשוב זה המידע עצמו — לא איך נסדר אותו.

אובססיית התוכנה

הטקס ידוע מראש: להוריד (או ללכת לקנות), להתקין, להריץ, לשדרג, וחוזר חלילה. למרות ההתעסקות הרבה שלנו עם תוכנות, אף אחד לא ממש מתעניין בתוכנה אלא במה שהיא עושה. תוכנה שכתובה היטב מייצגת רעיון — "עריכת סרטים", "ספריית מוסיקה", "אלבום תמונות" — כך שבעוד שאפליקציות רשת נגישות לפי שמן (בעצם, כתובתן) ומוכנות לשימוש, תוכנות אחרות נראית כמו מכונה מסובכת שיש לתפעל ולתחזק.

אף אחת מהאובססיות הללו לא הכרחית, כפי שניתן לראות היום, וחבל שעד עתה יצרניות מערכות ההפעלה לא התנערו מהן.

בהמשך לקישורית מאתמול, ראיון עם ראזה מלכזאדה מ-VMware:

ב־VMWare טוענים שהפלטפורמה שהם משווקים תאפשר לחברות לנצל טוב יותר את מערך החומרה הקיים שלה: להפוך בעזרת הווירטואליזציה את כל המחשבים ברשת למשאב אחד משותף הפועל בתאימות, ואז להשתמש בו כמעין "ענן" פנימי — ולהקצות את משאביו בזמן אמת ולפי הצורך. ענן כזה יחסוך גם את הצורך לשלם על תשתיות יקרות של שרתים, ומצד שני יחסוך את הצורך להיעזר בשירותי ענן חיצוניים של חברות כגון אמזון.

למאמר המלא »

כתבה מעניינת המציגה איך שתי החברות נלחמות על אסטרטגיית המחשוב הבאה של ארגונים:

שתי חברות הענק, גוגל ו-VMware, מנהלות מלחמה בנושא ענני מחשוב פרטיים (private clouds), וסביב השאלה האם לקוחות מרוויחים יותר מבנייה של מרכזי נתונים עתירי וירטואליזציה מאחורי חומת-האש שלהם עצמם, או מהוצאה של צרכי ה-IT למיקור חוץ אצל ספקיות של ענני-מחשוב חיצוניים כדוגמת גוגל ואמזון.

טכנולוגית, אני בעד הגישה של VMware, מכיוון שאז אין תלות בפלטפורמה או שפה מסוימת. אולם אני דוחה את התפיסה שלהם לפיה ארגונים נידונו להפעיל את היישומים שלהם, ברשת שלהם, על גבי חומרה שלהם. המשך התחרות בין שירותים שונים המבוססים על עננים שונים, גם זה של גוגל, נראית לי האפשרות הסבירה ביותר.

למאמר המלא »

Prism היא עוד תרומה לטשטוש ההבדלים בין אפליקציות רשת ליישומים רגילים:

Prism מאפשרת להפוך כל אתר לתוכנה המופיעה על שולחן העבודה בצורה מהירה ונוחה. למרות נוחות העבודה, נראה כי היא מיועדת בעיקר למפתחים

מההסבר ל"למה זה טוב בכלל?", הייתי מהמר שמשהו כזה לא יתפוס במיינסטרים, אלא אם ישולב בתוך הדפדפן או מערכת ההפעלה.

למאמר המלא »

ניתן להסתכל על היתרונות והחסרונות של אפליקציות רשת כעל אתגרים: מינוף היתרון היחסי וצמצום  החסרונות, תוך התייחסות לנקודת המבט של המשתמש המתלבט.

התאמת היישום

יש להשתמש באפליקציית רשת עבור ייעודים המתאימים לכך. יישומים מתקדמים הדורשים משאבים רבים של המחשב כנראה שאינם מתאימים, בעוד שתוכנות המבוססות בעיקר על טקסט ועל שיתוף פעולה בין משתמשים יפרחו בפלטפורמה זו.

אמינות

אפליקציית רשת  צריכה לתת תחושה טובה של אמינות: זמינות גבוהה אפילו כאשר מתבצעים שדרוגים, אבטחת נתונים ברמה גבוהה, ושימוש באסטרטגיות אשר מבטיחות עד כמה שניתן שלא יאבד מידע. בעוד שנושאים אלה אינם קשורים טכנית אחד לשני, הם בסופו של דבר מסתכמים לכדי מושג אחד עבור המשתמש.

הקטנת מחסומים לשימוש

יש לאפשר למשתמש להתנסות בקלות באפליקציית הרשת, למשל על ידי טקסט עזרה המשולב במסכיה, ופתיחה קלה של חשבון חדש. על מנת שהגישה תהיה מיידית מכל מקום ללא צורך בהתקנה של דפדפן מיוחד, כדאי לתמוך במספר רב של דפדפנים במערכות ההפעלה השונות. כמו כן, יכולות ייבוא של מידע קיים אל אפליקציית הרשת וייצוא מידע ממנה בפורמטים סטנדרטיים, יאפשרו התחלת שימוש בזמן קצר יותר ויגדילו את תחושת הביטחון.

שילוב מעניין בין מערכת ההפעלה אובונטו לשירות חדש, Ubuntu One:

המצטרפת האחרונה לגל שירותי האחסון מבוססי "מחשוב עננים" (כינוי לטכנולוגיה בה המידע מאוחסן באופן ביזורי בקבוצת שרתים גדולה, המתנהגת כיחידה אחת), היא מערכת ההפעלה בקוד פתוח, אובונטו. חברת קנוניקל, המפתחת והתומכת בהפצת הלינוקס הפופולרית, השיקה ביום ב' האחרון בטא סגורה לשירות אחסון וגיבוי קבצים מקוון שזכה לשם Ubuntu One – כך על פי דיווח של Cnet.

השבוע עוד אכתוב על השגיאות שעושות יצרניות מערכות ההפעלה מול התחרות הגוברת של אפליקציות רשת, אך זה בהחלט נראה כמו צעד בכיוון הנכון.

למאמר המלא »

חברת IT Structures מנסה להתגבר על אחד היתרונות של אפליקציות רשת על תוכנה רגילה שמניתי כמשני:

הגרסה ה"מעוננת" של היישום יכולה להקל על ביצועם של שלבים שונים במכירת התוכנה: שלב ההדגמה, של ה-Proof of Concept, והליכי הכשרה שונים. "כדי להציג את התוכנה הארגונית ללקוח, מהנדסי מכירות צריכים כיום להתקין את התוכנה אצל הלקוח, מה שיכול להימשך שבועות וחודשים ומחייב אותם לעיתים להביא עימם שרתים מותקנים מראש. במקרה של תוכנות ארגוניות כבדות זה יכול להגיע לחמישה שרתים שונים. מדובר במהלך מורכב, יקר, מועד לתקלות והמייצר בלאי. מעבר לזה, צריך לתכנן מראש את הבאת השרתים", מסביר קרא-עוז, "על ידי שימוש בשירות שלנו, הלקוח מקבל כמה עותקים של מערכת שרתים פועלת, גם על סביבת לינוקס וגם על סביבת חלונות, עם יכולות לשלב מוצרים נוספים להדמיה ריאלית יותר של פעולה תוך עשר שניות".

יש כאן הצגה בעייתית של הנושא: החברה בעצם מנסה לתת מענה חלקי לחברות תוכנה שמרניות המתחרות בחברות של מחשוב בענן, או מערכת המקטינה עלויות מסוימות, ולא כמהפכה כפי שהדבר מוצג בכתבה.

בעניין אחר, הכתבה מופיעה תחת 3 כותרות שונות: "יותר קל למכור לאנשי מכירות" בגרסת הדפוס של TheMarker, "ענני המשבר לא מפריעים ל-IT Structures להגיע לעננים" בכותרת החלון של הקישורית, והכותרת של פוסט זה המופיעה ככותרת הראשית של הקישורית.

למאמר המלא »

תאימות רבה יותר

לרוב התוכנות הנרכשות קיימת רשימת דרישות על המערכת עליהן הן מופעלות. הדרישות יכולות להיות על החומרה, מערכת ההפעלה, או הגדרותיה. הגרסה הנוכחית של תוכנת המצגות Powerpoint למשל, דורשת מחשב עם מהירות מינימלית, כמות מסויימת של זכרון, נפח דיסק פנוי, כונן אופטי, מסך עם רזולוצייה מינימלית, ואחת משתי מערכות ההפעלה של מיקרוסופט (עבורן קיימות דרישות נוספות) ועידכונים עבורן.

אפליקציות רשת כתובות בסטנדרטים פתוחים של האינטרנט, ולרוב מתאימות לא רק למספר רב של דפדפנים, אלא גם למערכות ההפעלה שונות וחומרה מגוונת.

בעוד שניתן לטעון כי תאימות מערכת ההפעלה מוחלפת בתאימות הדפדפן, הרי שאותם דפדפנים מחולקים בחינם, עשויים אף להיות מופעלים על מערכות הפעלה הניתנות להורדה בחינם, ולרוב דורשים חומרה זולה יותר.

לסיכום, לרוב אפליקציות הרשת פחות דרישות שיש לעמוד בהן. סיווגתי יתרון זה כמשני מכיוון שרק לאחרונה ישנה התעוררות לאלטרנטיבות למערכות הפעלה של מיקרוסופט, והמחשבים עליהם הן מופעלות. האם זהו אכן יתרון משני?

קל יותר להתנסות

תוכנה המותקנת מקומית או כזו המהווה חלק ממערכת שרת-לקוח, דורשת זמן, הרשאות, ולעיתים משאבי-מיחשוב נוספים על מנת להתנסות בה. תוכנות אשר נועדה לעבודה משותפת באמצעות כמה מחשבים אף דורשות הגדרות מורכבות יותר, אשר המשתמש עשוי שלא להכיר כלל. תוכנת הדואר האלקטרוני Outlook למשל, דורשת הקמת שרת Exchange וניהול רשת מקומית על מנת להשתמש ביכולות תיאום בין המשתמשים השונים.

מכיוון שאפליקציית רשת דורשת דפדפן בלבד על מנת להפעילה, קל יותר לאפשר עבורה סביבת התנסות ללא צורך בהכנה או ידע מוקדמים. כשם שניתן בקלות להפעיל או לגשת לאפליקציית רשת, באות הקלות ניתן גם לאפשר למשתמש להתנסות בה.

לסיכום, אפליקציות רשת מאפשרות ניסיון בהן בקלות רבה יותר. סיווגתי יתרון זה כמשני מכיוון שהוא רלוונטי בתקופת ההחלטה על שימוש באפליקצייה, ולא בתקופת השימוש עצמה המשמעותית יותר. האם זהו אכן יתרון משני?

החיבור לאינטרנט הכרחי

אפליקציית רשת מחייבת חיבור לאינטרנט על מנת להגיע דרכו לספק השירות. בעוד שיישום המותקן מקומית על המחשב זמין, אפליקציית רשת לא תהיה נגישה במקרה בו אין חיבור לאינטרנט.

לא בכל מקומות העבודה קיים חיבור לאינטרנט, ולכן על מנת להשתמש באפליקציית רשת יש צורך בחיבור כזה, דבר הכרוך בהוצאה חודשית נוספת.

עבור מקומות בהם קיים חיבור לאינטרנט, אותו חיבור הופך להכרחי. הפרעות בשירות זה, שאינן תלויות במפעיל אפליקציית האינטרנט, עלולות להשפיע ישירות על אופן העבודה.

לסיכום, נוסף גורם הכרחי חדש על מנת להשתמש ולהסתמך על אפליקציות רשת. סיווגתי חסרון זה כמשני מכיוון שחיבור לאינטרנט הופך להכרחי מסיבות שאינן תלויות באפליקציות רשת, העלות הופכת לנמוכה, והאמינות היא ברמה גבוהה. האם זהו אכן חסרון משני?

מגבלות טכנולוגיות של הדפדפן

לתוכנה המותקנת מקומית אצל המשתמש גישה רבה יותר למערכת ההפעלה ולחומרה של המחשב. הגישה של אפליקציית רשת לעומתה, מוגבלת למשאבים שהדפדפן בו היא מופעלת מאפשר לה. בנוסף, חלק מהפעולות המתבצעות באפליקציות רשת נעשות באופן מרוחק, דבר הכרוך בעיכוב בתגובת הממשק, או בגישה לנתונים. תוכנת עריכת התמונות Photoshop למשל, מעבדת מידע גרפי רב ללא העיכוב שבשליחתו לשרת מרוחק, ובאמצעות יכולות יחידת העיבוד המרכזית והמעבד הגרפי של המחשב בו היא מותקנת.

בעתיד הנראה לעין לא נראה שפער זה ייעלם, ולתוכנות המותקנות מקומית תהיינה אפשרויות ויכולות רבות יותר.

לסיכום, לאפליקציית רשת אין את כל היכולות של תוכנה המותקנת מקומית. סיווגתי חסרון זה כמשני מכיוון שרוב התוכנות אינן משתמשות ביכולות אלה, או שהן אינן נדרשות. האם זהו אכן חסרון משני?